מחלת קריסטל
- הייתי חסר אונים לחלוטין, וזה היה מפחיד להפליא. בלי שיווי משקל אי אפשר היה ללכת, גם אם הרגליים שלי עבדו, ונהייתי תלוי בכיסא גלגלים
קירסטי (52) הייתה צריכה לנהל הכל. לעבוד, ללמוד ולהיות אם חד הורית. לפני עשר שנים העולם התחיל להסתחרר, וראשה של קירסטי צנח במקלדת. היא פחדה וחשבה שעברה שבץ מוחי.
לפני עשר שנים, Kirsti Toresdatter Biosth הייתה בכושר שיא. היא רצה מספר קילומטרים מדי שבוע, עבדה כצלמת עצמאית בסופי שבוע, למדה חשבונאות וכלכלה עסקית בימי חול וטיפלה בבנה, שהיה אז בן עשר.
היא מעולם לא הרגישה איך היא באמת הרגישה.
הכלכלה תמיד הייתה צמודה עבור קירסטי, והייתה גם הסיבה העיקרית לכך שעבדה בעבר מסביב לשעון.
- הייתי אם חד הורית ולא תמיד היה כל כך קל להניע דברים. מעולם לא הייתי חומרני, אבל מעט כסף מוביל להרבה דאגות. ולחץ. זה כנראה היה הטריגר שעורר את המחלה שלי.
קרא גם:מחלת הקריסטל: רוב האנשים מחלימים לחלוטין
זוהי מחלת הקריסטל
BPPV הוא קיצור של ורטיגו פוזיציוני התקפי שפירים.
בתרגום ישיר, זה אומר סחרחורת שפירה (שפיר), התקפי, מיקומית (פוזיציית) (ורטיגו).
המחלה שכיחה יחסית, הגיל הממוצע של החולים הוא כ-60 שנה, ושניים מתוך שלוש הן נשים.
מתח יכול להיות גורם מעורר.
מקור: nhi.no
היו הרבה דאגות
קירסטי קמה כל יום, אבל התעצבנה בשמו של בנה כשהבינה שמדברים עליהם. היא ישנה גרוע בלילה ופיתחה מתח פנימי.
"למה אין לך חדר משלך?" "למה אין לך מכונית?" האם חבריו של הבן יכולים לשאול.
הוא מעולם לא התלונן, ולהפך הפך לצייד מציאות ולמד מוקדם שכסף לא גדל על העצים. אבל הוא כמעט ולא הביא חברים הביתה, והעדיף להישאר עם אחרים.
לקירסטי מעולם לא היה רישיון נהיגה או רכב, והיא גרה עם בנה בדירת מרתף שכורה. אף אחד מעולם לא אמר את זה ישירות, אבל קירסטי הרגישה מחוץ לקבוצת ההורות, שבה אתה רוצה להיראות כ"מוצלח".
האדם היחיד שהעזה לחלוק איתו את דאגותיה הכלכליות היה אמה שלה - אביה מת כשהייתה בת חמש. קירסטי הרגישה שהדיון בכספים בהקשרים אחרים הוא טאבו. היא מקווה שזה ישתנה.
- זה היה הרקע לרצון שלי להקים חברה משלי, קיוויתי להרוויח יותר כצלם עצמאי. לכן עברתי קורס תלת שנתי בכלכלה עסקית בתשעה חודשים. הנסיעה ברכבת כל יום הייתה ארוכה, אבל הייתי נחושה להשלים אותה, אומרת קירסטי.
- לא הבנתי את זה אז, אבל מרוץ העכברים הזה היה צריך להשתבש.
קרא גם:יוהנס היה צריך להיות תורם. הייתה אפשרות אחרונה
הכל התחיל להסתובב
היא ישבה בבית הספר כשזה היכה. בלי אזהרה מוקדמת הכל הסתובב וקירסטי איבדה שליטה. פניה שקעו במקלדת, וחברים ערניים לכיתה השכיבו אותה על הרצפה.
שם היא הקיאה באלימות. קירסטי הייתה מבועתת באמבולנס לבית החולים, היא מעולם לא חוותה דבר כזה בעבר, והייתה בטוחה שעברה שבץ מוחי. איך היא הייתה אמורה לטפל בבנה?
הרופאים קבעו שאין לה לא שבץ ולא מום בלב.האבחנה הייתה מחלת קריסטל,ורטיגו מיקום שפיר התקפי.
- הייתי חסר אונים לחלוטין וזה היה מפחיד להפליא. בלי שיווי משקל אי אפשר היה ללכת, גם אם הרגליים שלי עבדו, ונהייתי תלוי בכיסא גלגלים. עברתי ממאה לאפס בשנייה אחת, אומרת קירסטי.
היא מספרת שאמה הגיעה לביתה ושגם רשת החברים המוצקה השתלבה. הבן תיקן את המעשה בכרטיס הבנק של אמא, ומעולם לא קנה שום דבר מלבד מה שהיה על הפתק.
החזירו את הגבישים למקומם
קירסטי טופלה, ולמדה אילו תנועות עליה לעשות כדי להחזיר את הגבישים למקומם. ההבראה נמשכה מספר חודשים, אך קירסטי עדיין חזרה לבית הספר לאחר שבוע. היא לא יכלה להסתכן בכשלון עקב היעדרות.
היא הייתה זקוקה לתמיכה כשהיא דידה במעלה שער קארל יוהנס, אבל לא היה אכפת לה שאנשים חשבו שהיא שיכורה. והיא הצליחה לסיים את הבחינה בזמן.
- לעולם לא אגיע לאותה רמת פעילות כמו לפני שחליתי, גם אין מטרה. אני חיה חיים הרבה יותר שקטים, אבל זה לא פחות חשוב מהסיבה הזאת, אומרת קירסטי ומחייכת.
יש לה דעות ברורות על אנשים שמתלוננים ומתבכיינים על המצב שאליו הם נקלעים, מבלי לעשות דבר בנידון. היא מאמינה שעלינו לקחת אחריות בעצמנו, לא לצפות מאחרים לעשות זאת.
קירסטי מציינת שעלינו לעשות בחירות אקטיביות בעצמנו כדי לעשות משהו עם מה שלא טוב, גם אם זה עשוי להיות פירושו לעזוב עבודה מלחיצה או לקצץ בפעילויות הפנאי של הילדים. היא עצמה עשתה כמה בחירות קיצוניות, והיא מעזה לדבר כשהיא זקוקה לשלום.
כעת בנה של קירסטי לומד במלזיה, והיא בעצמה גרה עם שלושה חתולים בלארוויק. היא מקשיבה לגוף שלה, נחה כשהיא זקוקה לו ודואגת לבריאותה.
קירסטי היא 50 אחוז נכה ולמדה שמותר לא לעשות כלום. היא לא צריכה לבצע משהו כל הזמן כדי להיתפס כמוצלחת. קירסטי מאמינה ששיעור זה יכול להיות שימושי עבור רבים.
- יש דרישות וציפיות בכל המישורים בחברה של היום, ולרוב אנחנו מעמידים דרישות גבוהות גם מעצמנו.
קרא גם: (+)ריינרט הפך למלך באי גן עדן, אבל הנורווגי היה רדוף על ידי טרגדיות
חיים מלחיצים יכולים לעורר את המחלה
- המכנה המשותף לרבים שמחפשים אותי בגלל שהם שרופים או פגשו את החומה הוא שהם בחרו לקיים חיים פעילים בעוצמה גבוהה. זו יכולה להיות עבודה מלחיצה עם הרבה אחריות, בשילוב עם הרבה תפקידים וחובות התנדבותיים, אומרת הפסיכולוגית סילבה קרוג.
קרוג מסביר שלא צריך להיות חולה כדי לבקש עזרה פסיכולוגית, אלא שרבים שוכחים את עצמם בלהיטותם להיות חזקים עבור אחרים.
- "זה לא כזה מסוכן איתי", יכולה להיות מחשבה מפחידה.
זה לא יוצא דופן לפגוש אנשים שרופים שאובחנו עם מחלת קריסטל.
- אני נוגע בכל פעם שאנשים עם אתגרים מסוג זה מחפשים אותי. אני יודעת שקשה לבקש עזרה כשהם רגילים לנהל הכל בעצמם, היא אומרת.
יש לה כמה עצות לחולים שנאבקים בשחיקה וחוששים לחלות במחלת גביש.
- לנשום! כאשר אתה מקבל מגע טוב יותר עם הגוף, הראש נכנס יותר למקומו. בדוק את "תרגילי הארקה" או "טכניקות הארקה". שאל את עצמך מה אתה צריך, לא מה אתה יכול לעשות עבור אחרים.
היא מדגישה שזה בסדר גמור לדבר עם אנשים, אבל אתה חייב להציב לעצמך גבולות.
- אתה לא צריך עצה על "להתחיל לפעול". אתה צריך מישהו שיסבול אותך כמו שאתה. צאו לטבע והשתמשו בחושים. לטעום משהו מתוק, משהו חמוץ, להריח, להסתכל ולהתבונן.
היא ממליצה להכין אסטרטגיות התמודדות אם מתח פנימי מצטבר.
- קח הפסקות. שום דבר לא צריך לקרות כל הזמן, אומרת סילבה קרוג.
היה צריך לקחת הפסקה
- ידעתי שאני לא יכול להמשיך באותו קצב, ואז אוכל להסתכן בהסעת עצמי שוב לתעלה. הבחירה הייתה לעבור לעיר שמאוד אהבתי, כלומר לארוויק, אומרת קירסטי.
- אמא עזרה לי כלכלית, כך שקיבלתי מספיק הון עצמי כדי לקבל הלוואה. זה יותר צפוי להחזיק מאשר לשכור, ואני צריך את הביטחון הזה. הבן שלי היה בן 14 כשעברנו, ושניהם נהנו מההתחלה. היה קל להכיר חברים חדשים, וקל לשמור על קשר עם הישנים.
לקירסטי יש בוס מבין בעיתון המקומי, שם היא עובדת כעיתונאית וצלמת עצמאית. היא מכירה את הגוף שלה היטב, ויודעת שאם היא נהיית סחרחורת ובחילה, כל שעליה לעשות הוא לשבת ברוגע ולהירגע לגמרי.
היא פעילה בתיאטרון הילדים והנוער בלארוויק, אבל מעזה לדבר אם זה נהיה יותר מדי. אותו דבר עם חברים. לפעמים יכולים להיות יותר מדי דיבורים, שנחווים כרעש בראשה של קירסטי. אחר כך היא בוחרת ללכת הביתה, כדי לא לעורר התקף.
- איזון ופתיחות הם מה שצריך עבורי, ובוודאי עבור רבים אחרים. יש כל כך הרבה שאנחנו חושבים שאנחנו חייבים או צריכים, וזה יוצר מתח מיותר.
קירסטי מאמינה שעלינו ללמוד לקחת אחריות ולהתחשב בעצמנו. לא מדובר באנוכיות, אלא ביכולת לקבל עודף וזמן לרגעים הקטנים בחיים, גם לבד וגם עם אחרים.
קרא גם:חנה הפכה לאם בעזרת פונדקאות
בדרך כלל חולף
- התסמינים של מחלת הגביש הם בדרך כלל זמניים, אומרת מוניקה דרוטנינג-רון, נוירולוגית וחוקרת מוח ב- MED Oslo.
לדבריה, צוואר וגב נוקשים, מתח וחרדה מחמירים את הסחרחורת.
- על מנת למצוא את הסיבה ולהכניס טיפול ממוקד במידת הצורך, נדרש פעמים רבות שיתוף פעולה של מספר אנשי מקצוע, למשל רופא, כירופרקט ופסיכולוג. הסיבה לכך היא שהמוח, העיניים, איבר שיווי המשקל באוזן, הצוואר וכפות הרגליים עובדים יחד. הגורם לסחרחורת נמצא באחד או יותר מהאיברים הללו.
במקרה של מחלת גבישים, חלקיקים קטנים הנקראים otoliths משתחררים בתוך הקשתות באוזן.
- כאשר אנו מזיזים את הראש, החלקיקים הללו ינועו, ומתרחשות תנועות גלים גדולות מהרגיל. זה יכול לעורר התקפי ורטיגו פתאומיים, כאילו רוכבים על סיבוב עליז. פציעות ראש וצוואר, כמו גם מחלות של האוזן הפנימית עלולות להוביל למחלת גבישים. אבל ברוב המקרים לא ניתן למצוא סיבה מעוררת, היא מסבירה.
ניתן לטפל על ידי הרופא
- עבור חלקם, התסמינים כה בולטים שיש לנסות טיפול בתמרון של Epley. הטיפול פשוט, יעיל וניתן לבצע אותו במשרד הרופא, אומרת דרוטנינג-רונה.
הטיפול מתבצע בישיבה על ספסל הבדיקה כשהראש מופנה לצד אחד. לאחר מכן אתה שוכב במהירות עם הראש מחוץ לספסל.
הרופא מחזיק לך את הראש. לאחר חצי דקה, הרופא מפנה את ראשך לצד הנגדי. לאחר חצי דקה נוספת, התגלגל על הצד שלך תוך שמירה על הראש בשקט. לאחר מכן הראש יפנה לרצפה. ניתן לחזור על תמרון זה מספר פעמים במידת הצורך. יש הנחיות טובות עם תרגילים ביתיים באינטרנט, היא אומרת.
ניתן להשתמש בחומרים נגד בחילה גם לתקופות.
- רובם מתאוששים. לרבים שאינם מחלימים יש מספר "ורטיגואים" שניתן לטפל בהם. אם הייתה לך מחלת גביש פעם אחת, יש סיכון של 50 אחוז לחלות בה שוב. מספר שנים יכולות לעבור בין כל הופעת התסמינים, אומרת דרוטנינג-רונה.
קירסטי מצאה את האיזון בין פעילות למנוחה, ומקווה שאחרים יוכלו לראות כמה זה חשוב.
- אני לא מתכוונת שצריך להפסיק את כל הפעילויות שאנחנו אוהבים, אלא שזה חייב להיות מקובל באותה מידה לבחור את הכיסא נוח מול הטלוויזיה, כמו לטפס על פסגת הר - בלי להרגיש אשמה, היא אומרת.
