איך נוכל לעזור לילדים?
אתה רוצה לחזור איתי הביתה?
שאלה מלאת קסם לכל הנשאלים - ומקור לכאבי בטן לאותם ילדים שאף פעם לא שואלים את השאלה הזו. מומחה למערכות יחסים Kjersti Salvesen נותן עצות כיצד ניתן לטפל בזה.
האצבעות שלי מגרדות לכתוב את זה - ולמזלי יש לי את ההזדמנות עכשיו: היו נדיבים כשאתם מזמינים מישהי הביתה איתך אחרי הגן ובית הספר!
בשנים הראשונות, כשהילדים מתחילים להצטרף זה לזה הביתה מהגן, ובשנים הראשונות בבית הספר, יש לנו ההורים הרבה מרחב פעולה - למען ילדינו - ליוזמה חברתית.
הידיעה שאתה הולך להביא איתך מישהו, או להיות עם מישהו בבית, יוצרת לעתים קרובות קשר שנמשך לאורך כל היום בגן או בבית הספר. קשר של ציפייה, ביחד, כוח ושמחה.
ילדים שיש להם תור אחר הצהריים חולקים קהילה, הם אוהבים לבלות את רוב היום ביחד. הם חולקים חיוכים ושולחים אחד לשני מבטים ציפייה. יש קסם בהמתנה ביחד. חכו שהיום יסתיים, כדי שאפשר יהיה לאסוף אתכם ביחד - או ללכת ביחד הביתה.
קרא גם: הפחד שילדינו לא יאהבו.
למה אני לא מוזמן?
עבור ילדים רבים, ניתן ליצור חברויות בכוחות עצמם. הילדים, או הוריהם, מזמינים איתם מישהו הביתה - והילדים מוזמנים לחזור. אבל יש ילדים ביישנים, אחרים קצת בולטים מסיבות אחרות. חלק מהילדים מגלים ששום הזמנה לא מגיעה.
יש הורים וילדים שעושים מה שהם יכולים, נמצאים בצד ההצעה, מזמינים איתם ילדים שונים הביתה. ובכל זאת זה נשאר שקט. יש לי גוש בגרון כשאני כותב את זה. ילדים רבים מחכים להזמנה שלא תגיע לעולם.
להיות זה שלעולם לא מוזמן, זה שתמיד הולך הביתה לעצמו, יכול להרגיש בודד. יש אנשים שחושבים שמשהו לא בסדר איתם. למה אני אף פעם לא נבחר, אף פעם לא שואלים אותי?
מישהו צריך הזמנה?
כשהילדים קטנים, לנו כהורים יש הרבה כוח. אנחנו הרי לא נוכחים ביום הגן או בהפסקות בבית הספר, אבל עדיין יש לנו הזדמנות להשפיע ולקחת אחריות על הכללת מי שמתבייש, עומד בחוץ או חווה הדרה.
כשהילדים קטנים, זה אנחנו המבוגרים שמסכימים מי יחזור הביתה, בשם הילדים שלנו. וכאן אני חושב שאנחנו צריכים להתאמץ קצת! נסו לראות, להרגיש, אם יש מישהו שצריך הזמנה, מישהו שאולי ירצה להעריך את זה קצת יותר.
קיירסטי סלבסן
סטודנט במכון EQ. קיירסטי הוא כבר עיתונאי ויועץ תקשורת בעל הכשרה. יש לה ניסיון רב בעיתונאות ויחסי ציבור וכתבה שני ספרים על מערכות יחסים. לקירסטי ארבעה ילדים בעצמה: מייסדת המכון היא מטפלת EQ Herdis Palsdottir. טיפול EQ, המבוצע על ידי חברי האגודה הנורבגית למטפלי EQ, מאושר כהצעת טיפול אלטרנטיבית על ידי משרד הבריאות.
בחורף שעבר הבת שלי, שלמדה אז בכיתה א', הביאה איתה תלמיד כיתה ג' הביתה. הביקור נערך באופן ספונטני עם סיום הלימודים. אחרי ששלחתי הודעה לאמא - ונודע לי שהיא יכולה לחזור איתנו הביתה - הבחורה הביטה בי ברצינות. "זו הפעם הראשונה שמישהו שואל אם אני רוצה לחזור הביתה", אמרה.
קצת הופתעתי ואמרתי שזה נחמד במיוחד שהיא רוצה לחזור איתנו הביתה היום. היא הנהנה, ושתי הבנות אחזו זו בידיה של זו והתחילו לצחוק ולקפוץ למעלה ולמטה בחדר ההלבשה. הילדה ניגשה אליי כמה פעמים באותו אחר הצהריים ואמרה שכיף להיות בבית שלנו. היא חשבה שיש לנו את הספגטי הטוב בעולם לארוחת ערב וסלון נחמד מאוד, אמרה.
קרא גם: רק כשהגננת התחילה לפגוש את הילדה מחוץ לשער, היא הבינה מה עומד מאחורי ההתנהגות
הילדים מעתיקים אותנו
בקיץ הזה דיברתי עם אבא של עוד ילדה שתעלה לכיתה ד'. הוא סיפר על בתו שהתקשתה להשתלב בסביבת הכיתה והתקשתה להתיידד. "הזמנו את כל בנות הכיתה הביתה, וגם חלק מהבנים. אני חושב שהילדים נהנו מהביקור אצלנו, אבל אין הזמנה חזרה", אמר האב.
הנערה ניסתה גם כל ספורט וכדוריד בזמנה הפנוי, אבל לאביה נודע שהסביבה המקומית סגורה. "חשבתי שדבר כזה הולך מעצמו לילדים קטנים, אבל הבת שלי לא מקבלת מוצץ, איכשהו. תמיד חשבתי שהיא טובה עם אנשים, אבל איפה שאנחנו גרים... זה כל כך סגור", אמר. המשפחה עברה בקיץ שבו הבת הייתה אמורה להתחיל ללמוד בגלל עבודתו. האב מתח ביקורת על הסביבה המקומית החדשה. "זה כאילו ההורים שולטים עם מי הילדים הולכים.
להורים שמכירים היטב אחד את השני ונמצאים יחד בזמנם הפנוי יש גם ילדים שקשורים קרובים. נראה שנדרש הרבה כדי שהילדים, או יותר נכון ההורים, ישחררו ילד אחר אם הם לא מכירים את ההורים של הילד הזה", אמר. ילדים מעתיקים אותנו המבוגרים. לכן זה כל כך חשוב שנסתכל על הדפוסים שלנו. האם אנו, ללא מחשבה ובלתי מודע, מלמדים את ילדינו להדיר?
קרא גם: זה מאפיין הורים מגונני יתר.
ילדים שמוצאים חן בעיני המבוגרים
גם לגננות, למורים ולצוות הצהרונים יש אחריות גדולה, ואני מוצאת שרובם מודעים לאחריותם ולוקחים ברצינות את חיי החברה והחברות של הילדים. יחד עם זאת, אני לא חושב שכולם מודעים לכמה הם משפיעים דרך האותות שהם שולחים; מבטים, הבעות פנים, כמות וסוג תשומת הלב, האופן שבו אתה מתבטא...
לדברי מטפלת EQ, הגננת והגננת לחינוך מיוחד הרדיס פלסדוטיר, הילדים האהובים ביותר על המבוגרים זוכים למעמד מוגבר בקבוצת הילדים. במילים אחרות: מה שאנחנו כמבוגרים מרגישים כלפי ילד, הילד ירגיש לגבי עצמו. ילדים מעתיקים את המטפלים שלהם.
עלינו להכיר בכך שאם אנו כמבוגרים לא אוהבים ילד, אז הילד לומד לא לאהוב את עצמו – ולכך תהיה השפעה על אופן התנהלות הילד עם ילדים אחרים, לדברי פלסדוטיר. "כשלך ולי יש סימפטיה או אנטיפתיה לילד, לעתים קרובות יש משהו בילד שמעורר בנו משהו, לעתים קרובות משהו שאנחנו לא אוהבים להיזכר בו.
ילדים בולטים בקריאת שפת גוף, אז אם אתה מרגיש אנטיפתיה כלפי ילד; לקחת אחריות ולהעביר את המיקוד מהילד לעצמך. הרגישו ושאלו את עצמכם: על מה האנטיפתיה שלי? מה הילד מעורר בי? תהיה מבוגר: אל תשים את הילד אחראי על זה", היא אומרת.
קרא גם: (+)תמיד היה לי דימוי עצמי נמוך, אבל קרה משהו ששינה הכל
הראה את הערך של ידידות
כמובן שאסור לשכוח שיכולות להיות כמה סיבות לכך שילדים אינם כל כך חברתיים. זה יכול להיות פשוט כמו שהם לא אוהבים שיש הרבה אנשים סביבם, או שהם מתעייפים מהר, לפי הפסיכולוגית הדוויג מונטגומרי.
היא גם אומרת שלהיות פופולרי בתור ילד זו לא הדרך היחידה לחיים בוגרים מאושרים. מה שאנחנו יכולים לעשות, לפי מונטגומרי, הוא להיות בית שבו ילדים אחרים מרגישים בנוח ושבו ילדכם רוצה להזמין מישהו פנימה. "הכיוון העיקרי חייב להיות להראות לילדים שלנו גם את הערך של חברות וגם איך להגיע לשם", אומר הדוויג.
יחד עם זאת, היא מאמינה שחשוב לא להגיע לתעלה השנייה; שאנחנו משתלטים על חיי החברה של ילדינו ומנהלים אותם כאילו הם שלנו. ואז ילדי בית הספר במיוחד לא לומדים שום דבר מלבד זה שהם עצמם טועים או לא מספיק טובים.
קרא גם:כך משיגים ילדים אמפתיים
השתמש בעיניים חכמות ופתח את הלב שלך
כשטרונד וואאג היה נציג הילדים, בוצע סקר שבו נשאלו ילדי בית הספר היסודי, בין היתר, מה לדעתם הדבר הכי חשוב בבית הספר. לא לימוד קריאה וכתיבה ולא נושאים אחרים הגיעו בסופו של דבר בראש הרשימה. הרוב ענו שיש חברים זה הדבר הכי חשוב בבית הספר. התשובות מעידות עד כמה קשה לילדים שמסיבות שונות נופלים החוצה.
האם אתה הורה לילד שמקבל הרבה הזמנות, שהחיים החברתיים מחליקים בהם בקלות? אז אני מאמין שיש לך אחריות נוספת להיות איש משאבים. אנחנו יכולים לעודד את הילדים שלנו להזמין מישהו שהם בדרך כלל לא מבלים איתו. נוכל "לסרוק את סביבת הכיתה" במבוגרים, בעיניים נבונות ובלב חם - ולדבר עם ילדינו למי הם יכולים להושיט יד ולהזמין איתם הביתה.
כי אם יש לך ילד עם הרבה חברים, ילד שמצפה ללכת לגן או לבית הספר, כנראה שיש לך יותר זמן וכוח - בהשוואה להורים לילדים שנמצאים בחוץ, מרגישים קצת לבד ושרוצים באותה מידה לחברות טובה.
כשהילדים קטנים, לנו ההורים יש הזדמנויות טובות וכוח רב להשפיע על דפוסים חברתיים. כשהילדים מתבגרים כבר לא קל וטבעי להתערב. הילדים מתחילים בהדרגה לתקשר באופן ישיר, תוך הסכמות משלהם.
אנחנו לא צריכים להפסיק לצפות ולהתערב, בצורה אחראית ואכפתית, מסיבה זו. צריך להיות לנו אמון בחברים שהם בוחרים ובבחירות שהם עושים, אבל אנחנו חייבים להמשיך לדאוג, גם אם אנחנו עומדים מהצד.
ובכן, הנקודה היא שהסף נמוך יותר כשהילדים צעירים יותר; כשזה אנחנו ההורים שמתקשרים ושולחים מסרונים זה לזה בשם הילדים. בואו ננצל את מרחב הפעולה הזה כדי להיות מודלים טובים לחיקוי – וליצור מסגרות חברתיות נדיבות. הילדים זקוקים לעזרתנו ולרשותנו לפתוח את הבית לאחרים. בואו ניתן להם את זה!
