הֶעָרָה:
- יש הרבה "אמילים" ברחבי המדינה הארוכה של נורבגיה. ילדים אלו זקוקים ל"אלפרד" בחייהם
"הילדים האלה צריכים מבוגר שמסוגל לראות מעבר לכל ה'בעיות' ולהכניס פנימה את הליבה הרכה שנמצאת תמיד מאחורי הקליפה הקשה", כותב אייריק הורטה.
זהו פרשנות ומייצג את דעות המחבר. הפוסט נלחץ לראשונהbarnehage.noוהוא משוכפל ברשות.
ילד קטן יושב לבד בחדר חשוך וקריר. נשימתו רועדת. בונה השפתיים.
"תפתח את הדלת!", צועק קול מבחוץ. זה של אבא שלו. "פתח את הדלת!", הקול צועק שוב ומקשקש בידית הדלת.
הילד אוחז בשתי האוזניים ומושך את ברכיו אל חזהו. הדפיקות נפסקות לרגע. הוא שומע את שקשוקה של צרור מפתחות וקול צעדים זועמים שהולכים ומתעלפים. הילד ניגש ומרגיש את הדלת: עכשיו היא נעולה משני הצדדים...
מצב די נורא, לא? כך לפחות אני חושב.
לכן, זה אולי מפתיע כשאני טוען שמדובר בשחזור של סיפור ילדים סקנדינבי פופולרי, המתואר מנקודת מבט קצת אחרת.
אני מתכוון לסיפורים על אמיל מ-Lønneberget - הילד ה"פורגרם" שגורש כל הזמן לנגר.
Hujedamej ילד כזה הוא היה!
רובנו בוודאי הבנו שלא תמיד היה קל להיות אמיל, אבל כנראה שיש מעטים שהבינו כמה קשה זה היה בעצם.
אמיל הוא אחד מאותם נערים הנופלים מחוץ לרעיונות הנורמליות הצרים של החברה. הוא מסוג הילדים שתמיד זוכים לתשומת לב רבה, אבל אף פעם לא מהסוג החיובי.
וכן, למען השם, לאמיל יש את האתגרים שלו: הוא סוער ויש לו מעט כבוד לדמויות סמכותיות; השליטה בדחפים נמוכה, וחשיבת התוצאות נמוכה עוד יותר. אבל הוא גם חד כסכין, מלא אנרגיה וטוב לכל אורכו.
עם זאת, סביבתו של אמיל עיוורת למשאבים האלה: הם רואים התרסה במקום שבו יכלו לראות עצמאות, חופש שבו יכלו לראות כושר המצאה וחוסר שקט במקום שבו יכלו לראות סקרנות.
התוצאה היא שאמיל מתויג כ"ילד בעייתי". כל מה שהוא עושה מתפרש לאור התווית הזו: "Hujedamej כזה ילד הוא היה", זה שרים על הילד מחוות Katthult, "אי אפשר לדמיין יותר גרוע".
קרא גם:ילד שדוחים אותו הרבה לא מפסיק לאהוב את הוריו, אלא מפסיק לאהוב את עצמו
"ילדים בעייתיים"
זה עושה משהו לילדים וילדות קטנים להיות מתויגים כ"ילד בעייתי", ולעתים קרובות קל להצביע על מי הוכנס לקטגוריה הזו.
יש את הילדים שמתחילים לרוץ כשנותנים להם הודעה, והילדים שמתחבאים מתחת למדרגות אם מישהו שבר צלחת. ילדים אלו למדו כי "שתוק" ו"מסר" הן מילים נרדפות, וכי חזקת החפות אינה נוהגת מחוץ למערכת המשפטית.
הדבר הכי קורע את הלב הוא כשהילדים האלה מתייחסים לעצמם כאל רעים ומסרבים להשתכנע אחרת.
אני מבין אותם היטב: מלכתחילה קשה מספיק לשמור על דימוי עצמי חיובי. איך הדברים צריכים להתנהל, כשהסביבה שולחת מאות אותות עדינים שאתה לא עושה מספיק?
אחד הדברים הכי תופתים בתווית הילד הבעייתי הוא שאנחנו, בני האדם, נוטים לעמוד בציפיות המושחלות לראשנו: כאשר מתייחסים לילד כאל בעיה, לכן יש סיכוי גבוה יותר לפתח התנהגות בעייתית.
"גורם חוטם" קראנו לזה כשהלכתי לבית הספר. "אפקט ציפייה" הוא מונח מדעי יותר המציין את אותה תופעה.
קרא גם: - אני חושש שלעתים קרובות "משתקים" את הילדים על ידי מבוגרים
"אתה ואני"
אמיל מקבל טונות של אותות שהוא אתגר שצריך להתמודד ואגוז שצריך לפצח. כוונותיו לרוב חשודות, ומעשיו מתפרשים לרוב במובן הגרוע ביותר. 53 דמויות העץ שעומדות בשורה בקשת הנגר מדברות בעד עצמן.
אלפרד, ילד החווה האכפתי שעובד בחוות קטהולט, הוא המבוגר היחיד שבאמת רואה את אמיל כפי שהוא.
הרגע המרגש ביותר בעיבוד הקולנועי של אמיל מ-Lønneberget הוא כאשר הילד התוסס מרים את מבטו אל חברו המבוגר ואומר בחיוך: "You och jäg, Alfred". אלפרד מפרפר את שערו של אמיל וחוזר בחיוב: "You och jäg".
אני חושב שהסצנה הזו מסבירה למה אמיל מצליח, למרות כל ההתעללות וההשפלות שהוא נתון להן: זה בגלל שיש לו את האדם האחד, אלפרד, שמוכן ללוות אותו בעמק צללי המוות - מבוגר שרואה בו תמיד את הטוב ביותר, גם כשהוא לא יכול לראות זאת בעצמו.
להיות אלפרד
ישנם "אמילים" רבים ברחבי המדינה הארוכה של נורבגיה: בנים ובנות המורעלים מציפיות שליליות ומסביבה לא מסבירת פנים.
הילדים האלה זקוקים לאלפרד בחייהם: מבוגר שמסוגל לראות מעבר לכל ה"בעיות" ולהכניס פנימה את הגרעין הרך שנמצא תמיד מאחורי הקליפה הקשה. הם זקוקים למבוגר שלא מסתפק באמירה "אתה מספיק טוב", אלא שמראה זאת בכל ישותם ובכל מעשיהם.
זה יכול להיות מורה, שכן או החבר הכי טוב. זה לא באמת משנה כל עוד זה אלפרד. מישהו שמפרפר את שיערו של האדם ואומר: "זה אתה ואני נגד העולם, אבל אנחנו נצליח ביחד".
כי זו המשמעות של "du och jäg" באמת.
קרא גם: (+) לא רציתי ילדים ועשיתי בחירה דרסטית. ואז קרה משהו שכאב נורא
