מכתב של ילד בן 13

אמא מתבגרת יקרה!

קיץ קצת קשה עם המתבגר? 15 העצות האלה מגיעות מבת מתבגרת שיודעת איך אתה מרגיש. ואם אתה מתכוון לשרוד מנטלית עוד יום, אתה חייב לקרוא אותם עכשיו!

זה מכתב לאמא.

אמא מסכנה שנאלצה לחיות עם בת מתבגרת עצבנית בטיול היקר בטירוף לאלקודיה במיורקה, למרות העובדה שאולי לא יכולנו להרשות לעצמנו את הטיול בכלל.

לה שהרסה את מה שהיה אמור להיות חופשה נעימה בבקתה בקיירינגוויק.

זהו מכתב לאמא היקרה שלי, שבסופו של דבר נאלצה להכריז שעידן החגים המשפחתיים הסתיים עבורנו.

זה מכתב לה שבעיניי לא אכלה כמו שצריך, לא נשמה כמו שצריך, לא הלכה כמו שצריך ובאופן כללי הרגיזה את השכל שלי.

אמא יקרה, אף אחד מאיתנו לא יכול לשאת מחדש את הסיוט הקטן הזה, אבל הנה 15 דברים שהייתי אומר לו ניתנה לי ההזדמנות לחזור ל-1992:

1. בראש ובראשונה:זה לא יהיה ככה כאן לנצח.נסה לחשוב על זה כשאתה במצב הכי גרוע שלך.

2. למרות נקודה 1, זה הולך לקחת זמן.סליחה על זה.

3.זה לא האדם שאהיה בוגר, אבל כרגע אני לא יודע אם אני ילד או מבוגר. רגע אחד אני צריך נחמה על ברכיך, ברגע אחר אני רוצה שתלך. רצוי במרחק של 1000 מייל. גם כואב לי בפנים וזה נורא מבלבל.

4.זה לא עוזר לנדנד או לדחוף אותי כל יום.יש הרבה מאוד לחץ שמגיע מבפנים. הרגשות רותחים. זה מספיק קשה להתמודד. אני צריך לישון ולנוח. יש ימים שאני צריך להיות לבד יום שלם. למרות שאנחנו בחופשה באלקודיה עם דודתי ודודי.

5.אתה לא יכול להבין איך אני מרגיש.אני מקבל את זה. אני בקושי מבין את זה בעצמי.


6.אני לא יכול לחדד את עצמי.במיוחד לא בחג בזבזת הרבה כסף ואנרגיה בתכנון. אל תצפה ממני גם להקשיח, זה רק יהיה עוד משהו שאני לא יכול לעמוד בו. אחרי שאמרתי את זה: הייתי רוצה להתחדד, גם אם זה לא נראה כך.

7.אתה לא יכול "להציל" אותי.ההורמונים הם שהופכים הכל.

8.סלח לעצמךעל כל מה שאתה מרגיש ואומר לי כשזה נהיה יותר מדי בשבילך. אני מבין. ובכל זאת, כנראה אטרוק את הדלת אחר כך.

די שמח, למרות משקה המטריה הלא אלכוהולי.תַצלוּם:פְּרָטִי

9.סלח לי.לכל דבר.

10.אני לא כזה ליד מבוגרים אחרים, אני מחמירה וכל השאר חושבים שאני בחורה מנומסת ונחמדה.

11.קשה להסביר את התחושות בתוכי.

דמיינו את הצליל הכי מעצבן שאתם מכירים. סימני קרח על החלון. רטט חזק. תינוק בוכה. בווליום מקסימלי. כל שעת ערות. תָמִיד. ככה זה מרגיש.

גם אני יכולתי לחייך קצת ב-1992. הדובון האהוב עליי כשהייתי קטן היה פנדה.תַצלוּם:מתוך האלבום המשפחתי.

12. אתה זה שאני מעז להיות מוזר, אידיוטי, מגונה ומעייף, לא סבתא נפלאה או הדוד האהוב עליי. אתה מרגיש שאני מעניש אותך, אבל זה בעצם סוג של הצהרת אמון.
אני עצמי. כאן ועכשיו. ללא פילטר.

13.שיהיה לך חיים משלך!
אז אני הכי גאה בך. תראה לי שאתה חזק, שאתה עושה את שלך. שאתה לוקח את החינוך הנוסף הזה בלילה, ותעז להיות פעיל בפוליטיקה, למרות שאנשים כועסים מתקשרים אלינו בלילה ונוזפים בי כי הם חושבים שהם מדברים איתך. (כן, 1992. היה לנו טלפון קווי).

אתה אחד המודלים הגדולים שלי לחיקוי, למרות שזה כנראה נראה כאילו אני שונא אותך 90 אחוז מהזמן.

14. אתה מחכה שזה ישתפר. בינתיים:תפנק אותילפעמים, אולי כשזה הכי פחות מגיע לי. אני לא רואה בזה פרס על התנהגות רעה. הרי אני לא בן שלוש ובגיל התרסה.תמשיך להעלות דרישותלִי.דע שאני אסיר תודה.פשוט אין לי את היכולת להתמקד בזה כרגע. ואחרון חביב:יום אחד נצחק על זה ביחד.אני יודע, זה בלתי אפשרי לדמיין. אבל אני אגיד את זה שוב: יום אחד נצחק על זה ביחד.

15.אני אוהב אותך, אמא!אני בעצם! מי לא אוהב את אמא שלו?

קרא גם: