- חטפתי מכות, כלומר, היא אומרת על הסרטן והטיפול שעברה בשנתיים האחרונות.
היום זה נראה נחמד.
- אני מספק דוגמאות משובחות. אני נקי מסרטן. אבל צריך גבר ואישה כדי להבין שאתה כן, באמת לוקח את זה, אומר אלי ריג (67) כשאנחנו פוגשים אותה בבית בקמבו מחוץ למוס.
הכוחות חוזרים לאט אבל בתקווה בוודאי.
- אני מרגיש שהגוף עבר מכות אמיתיות. ועכשיו הגיע הזמן להירגע ולנוח איפה שהיה הרבה. יודע מה אני צריך. אני קצת רדום, וישנתי הרבה.
- זה קצת סיבוב ללכת על כימותרפיה ואימונותרפיה. הייתי מאוד מרוכז במחלה והייתי לבד הרבה כאן בבית. הייתי חולה לבד. היו לי תופעות לוואי לבד.
- הרבה לבד, אתה אומר. בּוֹדֵד?
- לא. לא בודד. עשיתי את התרגילים שלי, תרגילי נשימה ותרגילי מדיטציה והסתדרתי לגמרי עם זה.
השמש זורחת, הגן פורח, והבית הצבוע בלבן מלא בהרבה סמליות מדתות שונות. צלבים, מעגלים ושלטים בודהיסטים, הומניטריים, קלטיים ומוסלמיים ממלאים את החדרים, בחוץ ובפנים. כולם חייבים להצטרף.
- לא אשפוט אף אחד שמאמין במשהו. יש הרבה יופי בכל הדתות, אומר אלי.
אלי ריג
מחבר, דובר ובדרן, ידוע בארץ כמגיש סדרת NRK Portveien 2 בשנות ה-80.
מטפלת מוסמכת ועובדת בטיפול בילדים שנים רבות.
כתב מספר ספרים לילדים, האחרון הוא ספר השיחות Du er ok.
אלי נולד וגדל בכפר וובלונגנס, לא הרחק מאנדלסנס במור אוג רומסדאל.
בגיל 12 עברה עם משפחתה ללבנגר.
בבגרותה, היא התיישבה בסופו של דבר בסון עם שלושת ילדיה.
כיום היא מתגוררת בקמבו בעיריית מוס.
הטיפול בסרטן
הבת הבכורה והנכד גרים שני בתים משם.
- הייתה לי משפחה סביבי אם רציתי את זה. אבל הקשבתי הרבה למה היו הצרכים שלי. כנראה מעולם לא הקשבתי לצרכים שלי כמו שהקשבתי דרך זה.
- מה היית צריך?
- תירגע! שקט, שינה ומנוחה. ואוכל בריא. לא הייתי גברת טיפוסית שאיבדה כל תיאבון במהלך הטיפול. אני נורא אהבתי אוכל דרך זה, היא מחייכת.
זו שנה עשירה מהסוג התובעני שהיא עומדת לשים מאחוריה. ראשית, התקף הלב שלקתה לפני כמה שנים, מה שאומר שהלב פועל היום רק בפחות מ-30 אחוז. לכן הוכנס לה דפיברילטור ICD.
ועכשיו טיפול בסרטן, עם הרבה זמן בבית החולים ומחוצה לו. הייתה כימותרפיה ואחר כך ניתוח. הם הוציאו "הכל", והיא הורידה את המעי שלה - אורוסטומיה. אבל אלי סבל היטב את הכימותרפיה, והניתוח עבר בסדר. היא מרגישה שדואגים לה ומלאת שבחים למערכת הבריאות.
- חשבתי שזה פנטסטי לחלוטין. מקבל את העידוד הקטן הזה, מהכל, מרופאים ואחיות ועד סבלים וצוות הניקיון. זה היה נחמד. הרגשתי שדואגים לי מאוד. הצלחתי לנוח בעובדה שדאגו לי. ולא פחדתי.
דרך מחלה וטיפול קשה, אלי גילה היבטים חדשים של עצמו.
- שאני סובל הרבה. שהגוף שלי חזק, בעצם. אני יותר חזק ממה שחשבתי. אבל אני עייף יותר עכשיו מאשר כשזה נמשך. אני חושב שהגוף שלי צריך להתאושש קצת, אני צריך להירגע קצת. תרים אותי.
- אני מוכן לחיות, להיות שימושי לעצמי. המשך במה שעשיתי כל השנים, לעשות משהו למען ילדים וצעירים.
קרא גם: מריאן רוסטד קרלסן על סרטן: - מי שלא יכול לשלם בעצמו על התרופה מת
גאה בפורטוויין
זה מדרך השעררבים עדיין זוכרים את אלי ריג. בהירה כמו השמש, היא חייכה אלינו מבעד למסך הטלוויזיה, נתנה לנו הרגשה שהחיוך הזה נועד רק בשבילי. היא רקדה ושרה, חייכה וצחקה וסיפרה אגדות. עדיין עוצרים אותה ברחוב, בשדה התעופה. קבלו מכתבים והערות נחמדות.
- אני חושבדרך השערהתגנב ממש טוב לשורש ליבם של אנשים. זרענו הרבה זיכרונות טובים עם אנשים שם. אני מאוד גאהדרך השער. שהיינו משהו בטוח, טוב וחם.
אבטחה, לעומת זאת, היא משהו שאלי עצמו לא ידע עליו הרבה במהלך חייו. כי למרות החיוך החם שתמיד היה במקום, בסופו של דבר יתברר שהפנים היה הרבה יותר כאוטי ממה שהחיוך מבחוץ מעיד.
ההתעללות שהיא נחשפה אליה בילדותה הייתה אמורה להשפיע עליה בדרכים שונות לאורך חלק גדול מחייה. למרות שבמשך שנים רבות היא לא הצליחה להרגיש מה עשו החוויות לגופה ולנפשה, גופה דיבר בכל הדרכים האפשריות: אכילת נחמה, השמנה, מחלות, כאבים בגוף, בדידות ודימוי עצמי ירוד.
בסופו של דבר היא עשתה מעשה ופירמה את הטראומות הגדולות של החיים. זה ייקח שנים רבות, אבל בסופו של דבר היא התיישבה ומצאה מי היא, עמוק בפנים.
זרקה את מסכות העמדת פנים, והרגישה את כל מה שהיא סבלה. מה עשתה ההתעללות לגופה ולנפשה. היא הצליחה לפלס את דרכה, חלק אחר חלק, נקודה אחר נקודה.
דרך הטיפול בסרטן - והרבה שלווה וזמן לבד - היה לה המון זמן לחשוב אחורה על חיים עשירים, על הטוב והרע.
- כן, באמת חשבתי על כל מה שחוויתי. טיילתי הרבה, פגשתי תרבויות אחרות, התיידדתי במדינות אחרות.
והיא אומרת בחיוך:
- העזתי לדבר על הנושאים הקשים. מוות, התעללות. אז אנחנו חייבים להיות מסוגלים להכיל את עצמנו ולשאת את כל ההיסטוריה שלנו. עוד לא סיימתי שם.
קרא גם: פסק הדין היה אמור להינתן במשרדו של הממונה. קארי הרגישה את הלב שלה פועם. ואז הגיע המסר הלא אמיתי
אף אחד לא רצה לדבר
היא מכירה את המוות מקרוב מאז, כשהייתה בת 13, הייתה קרובה לתאונת דרכים במשפחה שבה מתו ארבעה אנשים. בשנה שלאחר מכן נפטרה האם. השתיקה הייתה זהה, אף אחד לא רצה לדבר על המוות.
ואז היא הבינה את הצורך שיש לה לדבר על מה שאחרים לא רוצים לדבר עליו. מָוֶת. הִתאַבְּדוּת. תְקִיפָה. התחושות הקשות, אבל גם הטובות.
היא ציינה לעתים קרובות כמה אנשים מסרבים להשתמש במילה מוות, ובמקום זאת מדברים על מישהו שנרדם או נעלם.
היא רוצה שנהיה כנים. תקראו לאל כף ולאדם מת. כיסוי זה במילים אחרות עלול לגרום לבלבול גדול, לא מעט לילדים רבים.
אפילו אלי כבר מזמן קיבלה שהיא בת תמותה.
- אבל זה לא שאני משתוקק למות. אני לא רוצה למות מחר. אבל אני יודע שהמוות מגיע.
גם דרך התקף הלב וגם דרך הטיפול בסרטן, היא הבינה שזה יכול ללכת ככה. היא תכננה את הלוויה שלה כבר הרבה זמן.
לילדים נאמר איך היא רוצה את זה. היא לא רוצה שום דבר מעורער, אבק הכיס מנוקה. אם יש לה משהו שלא נאמר עם מישהו, היא תדבר. אם היא ביצעה עוול, היא תנקה אותה.
אלי ישב על ערש דווי רבים ויודע שבמשפחות הכי מעורערות יש תקווה לשיחה אחרונה.
אף פעם לא מאוחר מדי, היא מתעקשת - ויש לה הרבה סיפורים בדיוק על אלה שחושבים שמאוחר מדי לדבר, לסלוח. קבל סליחה.
- זה גרם לך פחות לפחד מהמוות?
- כן, בטוח. ראיתי שאפשר להרדים אנשים ולתת להם למות בשלום. זה נחמד.
קרא גם: (+) יש לי חוסר מצפון. האם הייתי צריך להבין מה קרה לאמי הזקנה?
חוטים של תקווה
היא עדיין מלאה בדחף ומסתובבת ונותנת הרצאות על מה שמעסיק אותה יותר מכל: שילדים וצעירים יוכלו להכיל את עצמם, להיות עצמם. לא קל להיות צעיר היום, מאמין אלי.
- אתה חייב להיראות ככה או ככה. יש חשש לא להיות מספיק טוב. אז אנחנו צריכים ללכת למטרה, לדבר על זה, לחפור שם קצת. גלה מה הם צריכים.
- הילדים צריכים הרבה חוטים של תקווה. מקווה שהם יוכלו להעז להיות בדיוק מה שהם, לא יותר ולא פחות. זה חל גם על מבוגרים. כל האנשים צריכים תקווה.
אלי הלכה בדרך הארוכה בעצמה ויודעת על מה היא מדברת.
- אני חולק את דרכי. יש כנראה אלפי דרכים, אבל אני מכיר רק את שלי. עלינו ללמוד להציב גבולות למה בסדר ומה לא. וזה קשה אם מעולם לא ניצלת את הכוח שלך.
זה עניין של להעז לחבק את כל עצמך, היא מאמינה.
- אנחנו כל כך מפחדים לא להתקבל. הכל בחיים זה להתקבל, להתקבל על מי שאתה באמת. שאתה בסדר. אנחנו טועים ואנחנו עושים טעויות, אנחנו בני אדם. אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו בסדר. לא שמישהו גדול מאחרים, אלא שאנחנו ממלאים את עצמנו.
אלי גאה בכך שהצליחה להתמודד עם החיים שלה ועם הטראומות שלה. היא לא הייתה מסתדרת בלי עזרה, והשנים בטיפול היו רבות.
- מה היה הכי קשה להרפות?
- שהתקיפות בוצעו. כי זה כל כך חמור וחמור לאדם. זה השאיר חותם על כל חיי.
חוויות בילדות
היום היא עברה את זה, ולא מסתובבת וחושבת על מה שחוותה כל יום, היא מדגישה.
- זה שם כשאנחנו מדברים על זה, אבל לא על בסיס יומיומי. עשיתי את העבודה שלי. הייתי פתוח לגבי זה, ואני יכול לדמיין שאני נוגע בלא מעט אחיות ואחים אחרים שם בחוץ. כי יש כל כך הרבה אנשים שמטריטים ולא מבינים מה דברים עושים לגוף.
- חלקם לא מעזים להיכנס לזה, לא מסוגלים לעבד חוויות שעברו. וחלקם כנראה מרגישים בודדים בכך. אבל אז אני אומר שיש מקומות שבהם אפשר לקבל עזרה. כדי להקל על הגוף. להרגיש טוב יותר עם עצמך, למרות חוויות שחווית בילדות.
לאורך כל הקיץ היא תיקח את הימים כמו שהם באים.
- קח יום כדי לראות מה זה מביא. זה נפלא בגן. אז בהחלט יהיו כמה ארוחות ערב משותפות עם הנכדים שגרים שני בתים משם, מחייך אלי. ואז הבת הצעירה לאה מקבלת גור, זה יהיה נהדר.
- ואז מגיעה יבבה קטנה של כלב. יש להם גם שני חתולים. מאוד נעים.
היא אוהבת את החיים הפשוטים - גם בקיץ.
- זה יהיה כאן בבית. גְרִיל. טיילו קצת, עוד ועוד, בתקווה, אם הצורה תחזור עוד קצת. לאכול לחם פריך עם עגבניות טעימות עליו. מניחים דגים על הגריל. צזיקי. סלט יווני. הישארו רגועים. קנו קצת תותים ופטל ושתו חלב.
היא מחייכת למחשבה.
- אשתדל להנות מהקיץ הזה הכי טוב שאפשר. אני לא צריך כל כך הרבה. חשוב ליהנות מהדברים הקטנים, אומר אלי.
