מריה נשלחה למחנה ריכוז על ידי אמה שלה
כשאסביורן פגש את מריה, הוא לא ידע דבר על כל הכאב שהיא נושאת. אהבתו תרפא אותה לאט לאט
כשאסביורן נפגש עם מריה, לא היה לו מושג על הטראומה שהיא נושאת. הוא גם לא ידע שאהבתו היא שתרפא אותה לאט לאט.
בבית צהוב בהיר בסנדפיורד, השולחן ערוך יפה לקפה של הבוקר. גברת קטנה שתמלא בקרוב 90 רצה בין המטבח לסלון.
קוראים לה מריה גבריאלסן והיא שיתפה פעמים רבות את סיפורה הנורא והמטלטל ממלחמת העולם השנייה, גם כעדת זמן של Aktive Fredsreiser.
- בכל פעם שאני משתפת במה שחוויתי, זה מרגיש כאילו משהו מתבהר בתוכי, היא אומרת ומחייכת.
אין מילים לתאר את מה שעבר עליה; זה אכזרי ומנפץ את הנשמה.
אמה, שהיתה נשואה ליהודי מיכאל שוורץ והביאה עמו שבעה ילדים, הסגירה את בעלה לנאצים.
קרא את הסיפור המלא של מריה: אני לעולם לא אוכל לסלוח לאמא
הוא שם קץ לחייו בתא הגזים באושוויץ. לאחר מות בעלה, היא גם קראה לילדיה. הם נשלחו למחנה הריכוז טרזינשטט בצ'כיה, לשם נשלחו גם כ-144,000 יהודים נוספים במהלך מלחמת העולם השנייה. כ-33,000 מהם מעולם לא חזרו.
אמה של מריה התחתנה עם אהובה הנאצי לאחר שלקחה את אמונת ילדיה בעתיד.
- אין מחילה על מה שהיא עשתה, ולא השקעתי שום מאמץ בניסיון לסלוח, מציינת מריה.
מה שמריה הייתה צריכה לעמוד בו הוא כמו רקע כשאנחנו יושבים לדבר ביחד. היא מחייכת, זריזה ונראית כאדם חם.
- היה לי מזל לפגוש את אסביורן, היא אומרת, ואז אנחנו נכנסים לדבר הגדול מכולם: כוחה המרפא של האהבה.
חי במחנה שבויים
במשך שנתיים הייתה אסירה בבית יתומים במחנה ריכוז. בתוך צריף, החיים התנהלו בצורה האבסורדית. היא חסמה את רוב הדברים מהתקופה הזו, אבל זוכרת שדרך החלון הקטן יכלו לראות את חיילי ה-SS מביאים אסירים חדשים.
– מאז שהגענו למחנה בשלהי קיץ 1943, לא ראיתי את האחים שלי, ולא העזתי לחפש או לבקש אותם. מה שאני זוכרת זה את תור האוכל שעמדנו בו כל יום, וששכבנו במיטות עם פרעושים וכינים, היא אומרת.
את אריקה העיוורת, שידיה היו שבורות בגלל שהיו מים רותחים על פניהן, היא לעולם לא תשכח. היא שרה כל כך יפה באוזן של מריה. פתאום יום אחד היא נעלמה. מריה ואחיה היו באורח נס בין 132 הילדים ששרדו. ב-8 במאי 1945 התאחדה קבוצת האחים, והם הוכנסו לבית יתומים בווינה.
האחות הגדולה התנגשה באמם יום אחד, וכשהמנהל גילה זאת, היא הגישה דוח. זמן לא רב לאחר מכן נעצרה האם ונידונה לחמש שנות עבודה בעונשין על כך שהפרה במכוון את זכויות האדם של הגבר והילדים וגרמה למותו של האיש.
חיים חדשים
מיד לאחר המלחמה התפזרו מריה ואחיה, והיא קיבלה הורים אומנים בווינה שלא היו טובים אליה. החיים החדשים התחילו כאשר, בת 13, הגיעה להורים אומנים נורבגים, שניהלו חווה באזור אלוורום.
נולדו להם חמישה בנים והיתה להם הרבה אהבה לתת לילדה היהודייה הרזה שחוותה כל כך הרבה כאב ושלא ידעה לדבר מילה בנורבגית. מה היא נשאה, הם מעולם לא גילו.
אבל הם בטח ניחשו שלילדה הצעירה יש דברים מכוערים בתרמיל, כי הם שמו לב שהיא לא מעזה לישון לבד. לכן הם הניחו לה לישון באותו חדר כמוהם בפעם הראשונה בביתה החדש.
- הם החליטו לשכור חווה ב-Tjølling ב-Larvik, אז עברנו. ושם עבדתי וחייתי. לבסוף חוויתי טיפול וביטחון, אבל נשאתי איתי את הפחד להיות לבד בחושך. זה מעולם לא נעלם, אומרת מריה.
שניים מאחיה של מריה אומצו על ידי זוג נשוי בהמר והצליחו בנורווגיה. ארבעת האחים האחרים הגיעו בסופו של דבר לווינה, ארה"ב, ישראל ואוסטרליה.
עבור מריה, החיים החדשים הרגישו נפלאים. אבל אף אחד לא ידע על הטראומה והפחד, הבגידה והאבל. היא שמה מכסה על רגשותיה, אולי חשבה שלא במודע שזה לטובה.
האהבה הגדולה
אין מתכון איך להמשיך הלאה עם טראומה בלי שזה יעשה אותך חולה נפש. אבל מה שהפך לרפואת הזהב של מריה היה הטיפול והביטחון של ההורים האומנים - וההתאהבות והאהבה של אסביורן החתיך.
הם מחייכים וצוחקים כשהם חולקים את הסיפור של איך הם הכירו. בקרוב יחלפו 70 שנה מאז שהלכו לריקוד בוילה פאריס בלארוויק והתחילו לדבר באקראי, אבל הם זוכרים את זה לפרטי פרטים, שניהם.
- שלושת אחי האומנה הצעירים עדיין גרו בחווה. הם אהבו ללכת למסיבות ושאלו אותי הרבה פעמים אם אני רוצה להצטרף, אבל לא רציתי. פתאום באותו היום אמרתי בסדר, אני אצטרף. כשהגענו לשם, היינו קבוצה שישבה יחד והאזינו למוזיקה. ממש בסוף, כשהבהבו באורות וכולם הלכו, ראיתי מישהו עדיין יושב שם. 'אתה הולך כבר ללכת?', הוא שאל.
מריה צוחקת כשהיא חושבת אחורה, וזה חיוך מקסים, מלא שמחה. אסביורן מביט בה ומהנהן.
– ביקשתי ממנה לשבת לידי, הוא נזכר.
- ואז שאלת אם אני רוצה ללכת איתך לקולנוע בעוד 14 יום, היא מוסיפה. הוא מהנהן שוב.
- חשבתי: 'בחיי, אסור לו לצאת שוב 14 יום?', היא צוחקת.
היא נתנה לו את מספר הטלפון שלה. הוא לא יכול היה לחכות, אבל התקשר אליה כבר ביום ראשון בבוקר. הוא היה כל כך אדיב וזהיר כשביקש ממנה ללכת לקולנוע.
קרא גם: (+) הסודות הנוראיים של אמא: - אל תשאל, זה יותר גרוע ממה שאתה חושב
מה שהאושר עושה
הם היו בני 20 ו-22 כשהפכו למאהבים. לאחר מכן עבד לסירוגין ברציף וקיבל סירות נכנסות, גם בסופי שבוע. בסופו של דבר הוא גם התחיל לעבוד בחווה של הוריה האומנים של מריה.
מריה שמרה על האחים האומנים וההורים האומנים וחוותה חוויות נהדרות. כשאחד האחים הסיעודיים התחתן, היא חוותה חתונה בפעם הראשונה. האם האומנה תפרה לה שמלה מתקפלת יפה.
- הם טיפלו בי, נתנו לי ללכת לבית ספר למיילדות, עמדו עליי, והיה לי חשוב להחזיר משהו, היא אומרת ומראה את התמונות שיש לה של השניים, אולין ואינגוואלד נורדהולם.
אבל איך ליצור חיים טובים עם מזוודות כל כך כבדות? כששואלים את מריה את השאלה הזו, היא לא יכולה לתת תשובה קונקרטית. בהדרגה היא הפכה מאושרת ובטוחה כי הייתה מוקפת באנשים טובים. כשהיא בת 23 הסכימה לחלוק ימים טובים ורעים עם אסביורן, הייתה לה אמונה בעתיד.
– ידעתי שמצאתי חסד, ושהוא מישהו להמר עליו. הוא היה גבר שקט, חתיך, רזה וחביב, היא אומרת.
- מריה הייתה יפה, עדינה ומתוקה. לא דיברנו על המלחמה. כפי שראיתי היא הייתה מאלוורום, כי היא גרה שם לראשונה עם משפחת האומנה, הוא מספר.
קרא גם: יוהאן (98) שרד את הזוועות הקשות ביותר - בראיון האחרון שלו הוא נתן אזהרה לכולם
תהיה אמא
למריה ולאסביורן היו ילדים הנס וגרטה. הטיפול באחרים הפך לדבר החשוב ביותר בחייה של מריה. היא אומרת היום שהעברת הפוקוס גם מרפאה. להרגיש אהבה לזולת מטלאים נשמה מרוסקת, כמעט בלי ששמת לב.
עם השנים, בעלה קיבל טיפות קטנות מהסיפור שלה, אבל היא לא שיתפה הכל, רחוק מזה. הוא הרגיש שיש בזה יותר, אבל לא היה שואל אם היא לא הזמינה אותו. היא חשבה: "מה שחוויתי לא מעניין אחרים".
כשהעזה סוף סוף לשתף במה שחוותה כילדה במהלך המלחמה, זה הרגיש נכון. היא הגיעה לגיל 70, הגיע הזמן.
- הייתי עצוב כשהבנתי פתאום למה מריה תמיד פחדה כל כך מהחושך, אומר אסביורן.
הם התראו כל יום כבר כמעט 70 שנה. ב-20 השנים האחרונות, היה מימד חדש בחייהם המשותפים, כי עכשיו הוא יודע הכל, ממש הכל, והיה שם כשהיא עמדה כעדת זמן של Active Peace Travels.
- אני שמחה שהעזתי סוף סוף להיפתח, אומרת מריה.
קרא גם:הוא הציל 1,670 איש מאושוויץ, אך הואשם בכך שחשב רק על עצמו
ספרק בן 89
היא פתאום נהיית שקטה, שואלת אם אני רוצה עוד קפה, אומרת שהיא רוצה הפסקה קצרה. אנחנו מדברים על טיולי הסירה שהיא ואסביורן ערכו בעבר, ועל המסעות שהם יצאו אליהם. היו להם חיים טובים ביחד. הם עדיין מחזיקים ידיים ומחבקים זה את זה.
מפתיע אותי שזה לא ייאמן שהיא שיצאה ממחנה ריכוז, מורעבת ומתת תזונה, היא אחת מבני ה-89 הכי חזקים שפגשתי. כשאני אומרת את זה היא אומרת שהנישואים הטובים מסבירים הכל.
- גם התווכחנו, אבל בעיקר היינו מסכימים. מריה כנראה התאימה לי הכי הרבה, משקף אסביורן.
- לסיכום, הייתי אומר שהסתדרתי טוב, אבל לעולם לא אפטר לגמרי מהטראומה. אם אני רואה אנשים במדי צבא, אני עדיין משותקת מפחד, אומרת מריה.
לפני חג המולד בשנה שעברה, היא הוזמנה לווינה על ידי הקהילה היהודית שם, ויחד עם אסביורן, בתה ונכדה, היא ירדה. שם אביהם היה על לוח ואבן נגף, והם ביקרו בקברה של אחותם הילדה.
– כשהנחתנו זר על אבן הנגף של אביה, היה קשה למריה. היא זרקה את עצמה סביב צווארי ובכתה, אומר אסביורן.
אבל היא עברה את זה. להיות בעל חיבוק חזק שמקבל אותך בברכה, על זה מדובר. כוחה של אהבה.
