כשהרופא המיילד פתח את הדלת לחדר הלידה הייתה לו הפתעה נעימה

כשהרופא המיילד פתח את הדלת לחדר הלידה הייתה לו הפתעה נעימה

- כשפתחתי את הדלת לחדר הלידה, חשבתי שהתינוק בטח כבר הגיע לכאן, כותב ת'ורביורן ברוק סטין בסיפור השמש הקטן הזה מלידה באלוורום.

זהו פרשנות ומייצג את דעותיו של המחבר.

בשבוע שעבר חזרתי לחדר לידה.

במקום העבודה החדש שלי אין מי שיולדת, אז כדי שאוכל להשתתף בשעות הכי חשובות בחיי האדם, אני מסתובבת קצת ברחבי הארץ בתור מיילדת שכירה 4 שבועות בשנה.

הפעם הייתי במקום אחר בטוח וטוב לנשים בהריון וליולדות, כלומר אלוורום.

אישה בלידה והצוות המדהים של אלוורום עבדו קשה כדי להגיע לקו הסיום, אבל ב-3 לפנות בוקר הם היו זקוקים לעזרתי.

הפתעה חיובית בחדר לידה

כשפתחתי את הדלת לחדר הלידה חשבתי שהתינוק בטח כבר הגיע לכאן.

היו צחוקים ואווירה טובה, מה שלא כל כך נפוץ אחרי שעה של הדפסה. אבל לא נשמע בכי של תינוק והצחוק הגיע מהעובדה שהמיילדת, האחות, בת הזוג והרופא השני בחדר כבר ביצעו את אחת העבודות הכי חשובות שיש לעשות בחדר לידה.

כלומר להבטיח שהאוקסיטוצין של החדר, ועמו ייצורה של האישה, יורשה לזרום באופן חופשי לחלוטין. כאן זה הופך להיות קל לעבוד ביחד!

אנחנו חושבים שהאיבר הכי חשוב ללידה מוצלחת הוא הרחם, אבל הצירים הם שעוזרים לתינוק לצאת. הרחם זקוק לדלק כדי לקבל התכווצויות והדלק הזה נקרא אוקסיטוצין.

לכן אני מאמינה שאחד האיברים החשובים ביותר ללידה מוצלחת הוא בראש. בבלוטת יותרת המוח ממש מתחת למוח מתרחש ייצור האוקסיטוצין. באחדטקסט קודםפורסם ב-klikk.no, התנצלתי על איך שהתנהגתי כרופא מיילד חדש בשנות ה-2000.

לאחר מכן נכנסתי לחדר לידה ברעש וביקשתי בקול רם ואקום שהביא לא פעם להיעלמות הצירים. הם פשוט נבהלו.

אוקסיטוצין נקרא גם הורמון האהבה. זה עולה, בין היתר, לאחר אורגזמה או כשאנחנו מסתכלים זה בעיניים של זה. כאשר אמא מניקה ומסתכלת על תינוקה, עולה האוקסיטוצין, מה שעוזר בין היתר לתחילת פליטת חלב. במילים אחרות, הטבע הוא פנטסטי לחלוטין. בנוסף להיותו הדלק להתכווצויות, לאוקסיטוצין יש למעשה גם תפקיד חשוב לשיכוך כאבים.

קרא גם:אני בחופשת מחלה. רופא המשפחה לחץ על בלם החירום

צרחות של כאב ושותפים מתנתקים

לצערי חוויתי הרבה לידות שלא היו כמו זו באלוורום בשבוע שעבר.

הפעמים בהן היולדת צורחת מכאב או אולי אפילו יותר מרוב אימה ולא פחות מכך בכל הפעמים שנכנסתי לחדרי לידה שבהם בן זוג יושב בפינה ורק רוצה ללכת.

ולצערי קורה שהמיילדת לא יכולה להיות שם מספיק בגלל קונפליקטים במקביל. ואז קצת יותר קשה לי להגיע לקו הסיום. "ברז האוקסיטוצין" כבוי.

ההשלמה הכי טובה שקיבלתי מיילדת היא שאני תמיד כל כך רגועה כשאני נכנסת ללידה. גם אם סוער במיטבו (למדתי מהטעויות שלי) אני מצליחה לברך את בן זוגי, לטפוח ליולדת על גב ידה ולעזור לה למצוא שלווה. גם אם עיניה עצומות, היולדת חייבת לשים לב שיש לי קשר עין איתה וללא קשר לדרמה, אנחנו חייבים להיעזר באוקסיטוצין.

זה הקרב הגדול בחדר הלידה. כאשר האם נהיית מפוחדת וחסרת ביטחון, האדרנלין גובר ובכך האוקסיטוצין נכנס למאבק נגד האדרנלין. לאחר מכן, הפתרון יכול להיות אפידורל, ואם לא באים צירים, מפסיקים טפטוף מלאכותי של אוקסיטוצין.

למרות שהטפטוף דומה מבחינה כימית למה שהראש מייצר, לרוב הוא מייצר התכווצויות מעייפות וכואבות ואין לו השפעה מרגיעה כל שהיא.

קרא גם: (+)הרופא המיילד: - לכל אותן נשים, אני רק רוצה להגיד סליחה

לידות טראומטיות

לא פעם כשאני מדברת עם נשים עם חוויות לידה טראומטיות, דווקא כשהן מתארות את החלק הזה של הלידה מגיעות הדמעות. הם לא הרגישו בטוחים ונזכרו רק שהגוף רעד כשהאדרנלין השתלט וקשר העין אבד.

לידות טראומטיות אינן בהכרח דרמטיות ולעתים קרובות מאוד כשאני מדברת עם נשים לאחר לידה, לא כוס היניקה עצמה הייתה קשה, אלא חוסר אמונה שהן יכולות להתמודד עם זה בעצמן. חוסר האבטחה.

מכיוון שראשו של התינוק באלוורום לא התהפך לגמרי לאגן, נאלצתי לעזור. אחר כך ישבתי שם על שרפרף והבטתי בעיניה של היולדת היפה, זכיתי להשתתף באוקסיטוצין של החדר. בכמה צירים האישה קיבלה את הלחץ ובעזרת משיכה קטנה מהצד שלי הוצאתי את הראש לחצי.

למעשה היינו ארבע מלילות לידה, שכן אמא עצמה הייתה מיילדת. לאחר המאמץ הקטן אך החשוב שלי, הרופא השני השתלט ותמך את הראש בבטחה החוצה, המיילדת שתרמה לאווירה הנפלאה שחררה את הכתפיים והאם בעצמה הצליחה להרים את התינוק היישר אל החזה שלה.

ככה בדיוק החיים צריכים להתחיל, בבטחה עם תערובת נחמדה של צחוק ובכי תינוקות.