כך מתרחשת בריונות בגן

בריונות בגן

כך מתרחשת בריונות בגן

הדרה חברתית היא צורה נפוצה של בריונות בקבוצת גיל זו.

- בריונות בגנים מתרחשת לעיתים קרובות כדי שמבוגרים לא יגלו אותה: היא יכולה להתרחש במקומות שבהם המבוגרים לא הולכים כל כך, כמו מאחורי פינות הבית או עמדת משחק, או כשהילדים לבד, אומר יועצת בכירה בוועד ההורים לגני ילדים (FUG), Åse-Berit Hoffart.

בריונות בגן

הבריונות בחדר הילדים יכולה להיות גם "לעטוף" במשחק או להתקיים בשקט, היא מסבירה עוד.

- למשל, אם ילד מנסה להיכנס לחדר, ניתן לסגור את הדלת מבפנים של שאר הילדים. זה יכול להיות גם "נזוף" או "נזוף" בילד, אומר הופרט.

בפרויקט שיתופי שקיים FUB עם אוניברסיטת אגדר ועיריית כריסטיאנסנד,כל הילד, כל הקורס בריונות בגן (2015),הם ראו כמה דוגמאות לבריונות בגנים. בין היתר, הם היו עדים לילד ששיחק, אך היה אמור רק לשכב במיטה וצעקו עליו דקות ארוכות.

- פרק נוסף היה כשהילד קיבל מים בפנים שוב ושוב מהילדים האחרים ולא היה מסוגל לדבר. יכולים להיות גם מבטים כועסים או שהילדים האחרים מחקים וצוחקים, אומר הופרט.

בריונות נפוצה בגני הילדים

בריונות היא נושא מרכזי בהקשרי גן, ו-FUB קידמה, כמעט מתחילת הקמת הוועדה, נושא זה, לדברי היועץ הבכיר.

- בריונות נפוצה מאוד בגני הילדים. בשנים האחרונות ניתנת הרבה יותר תשומת לב לבריונות בגנים, מה גם שמגלים יותר ילדים. בהתבסס על התנסויות בפרויקט שלנו, ישנם כ-1-2 ילדים לגן שנדחים באופן שיטתי או נאסר עליהם לשחק, מסביר הופרט.

היידי ויטרופ דג'ופ, פסיכולוגית עירונית בברגן, יכולה לומר שבשנים האחרונות היו כמה דיווחים וסקרים המאשרים שבריונות היא בעיה גם בגני הילדים.

- ילדים מסוגלים לתאר מה כוללת בריונות כמונח, הם מסוגלים לזהות בריונות ואנשים שמציקים, והם גם מסוגלים לשדר שמציקים להם בעצמם, אומר דג'ופ.

יחד עם זאת, קיימות מספר דוגמאות לכך שהבריונות בפעוטון לא נלקחת ברצינות, לא על ידי ההורים ולא על ידי צוות הפעוטון, לדברי הפסיכולוג.

- ייתכן שזה קשור לעובדה שאנו מכחישים שהבעיה הזו קיימת גם בקרב קבוצות גיל צעירות יותר. קל לעשות טריוויאל או להסביר בריונות בכך ש"צריך לתת לילדים להיות ילדים", לאפשר להם לשחק ושזה רק חלק טבעי מההתפתחות החברתית של ילדים להיות מוטרדים או להקניט אחרים. אומר.

הילדים הפגיעים ביותר

- מה שאנחנו יודעים זה שהבריונות מתרחשת באופן אקראי וללא הבחנה. ילד שמציקים לו בסביבה אחת, לא צריך להציק לו בסביבה אחרת, אומר דג'ופ.

היא מדגישה את החשיבות של אי הטלת האחריות על האדם שמציק, או ש"נבין מדוע" מציקים לילד על סמך המראה החיצוני, תכונות האופי או ההתנהגות של הילד.

לדברי הפסיכולוג, בכל זאת יש כמה תכונות שחוזרות על עצמן בקרב ילדים שמציקים:

-הרוב המכריע קצת שקטים, חסרי ביטחון ומודאגים, יותר זהיר ורגיש.

- הם נוטים לסגת כאשר מבקרים אותם או כאשר הם מוטרדים, ויכולים להגיב באימה, בעצב ובבושה.

- מיעוט מהילדים שמציקים להם שייכים לקטגוריה של ילדים יותר חסרי מנוחה, חסרי ריכוז וחסרי מנוחה, בעלי התנהגות כועסת ומביכה יותר.

- מי שמציקים עלולים להתקשות ליוזמה חברתית, להזמין את עצמם למשחק, לטעון את עצמם ולהציב גבולות כלפי אחרים.

הפסיכולוג ממליץ לא להרחיק או להמעיט בעובדה שיש לאפשר לילדים להיות ילדים.

- אין להטיל את האחריות לבריונות על הילד שמציקים לו, במובן שלילד עצמו יש צורת הוויה או פגיעות שתהפוך את ההצקה בצורה כלשהי למובנת, למשל "היא כל כך בכיינים" , או באופן הולם "היא מרוויחה מכך שהיא קצת יותר קשוחה", היא אומרת.

- כבני אדם, יש לנו גם צדדים טובים וגם פחות טובים, וזה רק טבעי שגם הילדים נאבקים למצוא את מקומם בקבוצה ושהם מזדהים עם ההרגשה של ילדים אחרים, מסביר הופרט.

למשל, ילד בן שנה יכול לנחם ילד אחר בוויתור על המוצץ. גם זה יכוללהיות שהילד עצמו מוטרד מאחים גדולים יותר, וזה בתורו מפריע לילדים בתינוקייה, היא מאמינה.

- אבל אין ספק שזה מתחיל מוקדם ושכבר בקבוצות פעוטות נוכל לגלות ילדים שאינם מסוגלים לטעון את עצמם במשחק.

מי מציק בגן?

- כשמדובר בילדים שמציקים, יש מושג שהם לא אמפתיים ותוקפניים. התמונה לא כל כך פשוטה, אבל אפשר לראות שילדים שמציקים הם במידה רבה יותר מתנגדים ושוברי כללים, עם שליטה נמוכה בדחפים ויכולת נמוכה יותר לווסת את הרגשות וההתנהגות שלהם, הפסיכולוג יכול לומר.

האדם שמציק עשוי להתקשות בהבנת חוקים חברתיים, רגשות ותגובות של אנשים אחרים, כמו גם מתקשים לווסת את ההתנהגות והרגשות של עצמם, לפי דג'ופ.

- למי שמציק עשויה להיות גישה לקויה לאסטרטגיות התמודדות טובות או אסטרטגיות לניהול קונפליקטים, היא אומרת עוד.

- אתה לא יכול להטיל את האחריות להפסיק את הבריונות על הילד שמציק. אז לילדים צעירים אין מספיק יכולת חברתית או משאבי התמודדות כדי פשוט לשנות את התנהגותם ולשבור דפוסים מצערים ותקועים בעצמם. הילד זקוק לעזרה מהסביבה לחיזוק כישוריו החברתיים. לשם כך דרושים מבוגרים משתתפים וצלולים ושיתוף פעולה טוב בין הגן והבית, סבורה הפסיכולוגית.

כדי להבין את הבריונות בפעוטון, יש לבחון אילו גורמים משפיעים על האינטראקציה בין הילדים והסביבה בתינוקייה, היא סבורה.

- ילדים שמציקים וילדים שמציקים יתקשו בשני המקרים להשתלט על משחק וחברות, מדגישה הפסיכולוגית.

אמצעים נגד בריונות בגן

- על הצוות להיות נוכח נפשית ופיזית בין הילדים. חשוב שהמבוגרים במחלקה לפעוטות יישארו על הרצפה בין הילדים ויהיו גם קשר עין וגם קשר פיזי עם הילדים כדי שיהיו קרובים מספיק כדי להגיב להבעות הילדים ולהדריך בעת הצורך, מייעץ הופרט.

- גם בקרב ילדים גדולים יותר זה מחייב את המבוגרים להשתתף במשחק ולהיות קרוב לילדים.

היועץ גם מאמין שהבריונות מחייבת את המבוגרים לדעת מה לחפש ולמה:

- למשל, עליהם להרהר מדוע ילדים הם כפי שהם ולא להגדיר באופן לא מודע ילד כ"רועש" או "שקט", מה שיכול להוביל לכך שהם יציבו ילדים בדפוסים מצערים שהילדים עצמם אינם מסוגלים לצאת מהם. , אומר הופרט.

אחד הדברים החשובים ביותר הוא שמבוגרים יתייחסו ברצינות לחוויה שיש לילד; חוויה של הדרה, הפרה, הטרדה או פגיעה:

- בקרב ילדים גדולים יותר חשוב גם שהמבוגרים ידברו הרבה עם הילדים על חברות ועל ביחד. הדבר מחייב שהצוות יקדיש זמן לפגישות ללא הילדים לשקף ויצירת התפתחות בקבוצת הילדים, מדגיש הופרט עוד.

מבוגרים חייבים לשים לב אם יש ילד שאחרים כל הזמן מונעים ממנו או מוחקים עליו, וצריך לשים לב אם זה ילד שבדרך כלל מרחיק אחרים, מבקר או מגחך אחרים,או מתעלל פיזית כלפי אחרים, לפי עומק.

- על ידי שיתוף פעולה הדוק עם בית הילדים, הצוות יוכל לקבל מידע גם אם יש בעיות או פגיעות מסוימות הקשורות לילד, היא מייעצת.

הופרט אומר כי ועד ההורים רוצה שלכל הגנים תהיה תוכנית כיצד למנוע בריונות וכיצד הם פוגשים ילדים והורים שחווים בריונות:

- הדבר החשוב ביותר בתוכנית הוא שהיא תהיה כמה שיותר קונקרטית ושהיא ידועה, ערוכה ומלווה את מי שהיא נוגעת אליה, היא אומרת.

כך ילדים לומדים שאסור להצקות

הופרט מאמין שילדים מוכשרים מלידה ומפתחים מיומנויות חברתיות בשלב מוקדם מאוד.

- המבוגרים חייבים להיות מדריכים טובים,לדבר הרבה עם הילדים על רגשות וחברות, ולעזור להם כשהם צריכים את זה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא להיות מודלים טובים לחיקוי, היא מייעצת.

דג'ופ אומר שחשוב שלמבוגרים יהיה ברור עם הילדים שבריונות זה לא בסדר, וזו גישה שחייבים להעביר את כל המבוגרים, במיוחד במעון ובבית.

- יחד עם זאת, עלינו גם להבין שהילדים הקטנים ביותר אינם בוגרים מספיק כדי להבין מה זה אומר ש"אסור בריונות". אז למרות שחשוב ללמד ילדים שהם חייבים להתנהג יפה, וש"פר מתעצבן כשאתה לוקח את הצעצועים שלו", שהם חייבים להציב גבולות ושהם חייבים לספר למבוגר אם הם רואים או חווים בריונות - אז אנחנו חייבים היזהר מלהטיל אחריות רבה מדי על הילדים, אומר הפסיכולוג.

הדבר החשוב ביותר שאנו עושים הוא למנוע התרחשות של בריונות, מדגיש דג'ופ. באמצעות משחק, אינטראקציה ופעילויות מובנות יותר בפעוטון, הילד ילמד מיומנויות חברתיות כמו קבלת תור, קבלת פרספקטיבה, שיתוף פעולה ותקשורת:

- הילד ירכוש ניסיון עםההתנהגות שלו משפיעה על ההתנהגות, הרגשות והתגובות של אחרים. הילד גם יכיר את הרגשות והתגובות שלו, ויהיה לו הרבה מה לומר על האופן שבו המבוגרים מבינים ומכילים את הביטויים הרגשיים וההתנהגות הכללית של הילדים, היא אומרת.